<h1>ארחות חיים הלכ' יום הכפורים סימן ט"ז</h1>
<h2>דף נד:</h2>
אסור לרחוץ ביום הכפורים בין בחמין בין בצונן בין כל גופו בין דבר אחר ואפילו אצבע קטנה אסור להושיט במים. פי' ונראה שדעת הרב ז"ל שאפילו לתפלה לא ירחוץ את ידיו וכן כתב בהלכות ברכות ביום הכפורים ובתשעה באב שאין שם נטילה אין מברכין על נטילת ידים. ויש שפסקו שרוחצין הידים בשחר לתפלה כדרכן שמה שאמרו ז"ל שאסור להושיט אצבעו במים לא אמרו אלא לתענוג אבל למצוה מותר ודוקא ידיו אבל פניו אסור. וכן נמי דעת ר"ת ז"ל שבבקר יכול אדם לרחוץ כדרכו דאין לך ידים מלוכלכו' מידים דבקר דאמרי הת' רוח רעה שורה עליהן שנקראת בת מלך וסכנה הוא ליגע בעיניו או בחוטמו או בפיו קודם נטילה. מי שהיה מלוכלך בטיט או בצואה רוחץ מקום הטנופת כדרכו ואינו חושש. ומי שנכנס לבית הכסא לנקביו כתב הריא"ג ורוב שאר הפוסקים ז"ל שרוחץ ידיו מפני הניצוצות או מפני מגע בית הטנופת. וכן לפלוף שבעין הרי הוא כטיט שיכול לרחוץ מקום הלכלוך עכ"ל. ירושלמי ביום הכפורים מרחיץ ידיו ומקנחן במפה ומעבירה על גבי עיניו.
